פסק-דין בתיק הפ"ב 39278-11-10

1.       לפניי בקשת המבקש - עמירה פאיק - לאישור פסק בוררות, שניתן ביום 17.2.10, על ידי הבוררים ה"ה אמגד אסמאעיל זעול, דאוד שושה, נעים עמירה, עדלי אמין וטארק חלמי דרוויש (הפ"ב 47577-08-10, להלן: "פסק הבוררות"), ומנגד בקשת המשיב - זואהרה מחמוד - לביטול פסק הבוררות (הפ"ב 39278-11-10).

2.       לטענת המבקש, בין הצדדים נכרת הסכם לביצוע עבודות בניה, כשהמבקש משמש קבלן משנה של המשיב, ומשנתגלעו ביניהם חילוקי דעות כספיים הסכימו לפנות לבוררות. לאחר שמיעת טענות הצדדים וראיותיהם ניתן פסק הבוררות בגדרו חויב המשיב, בין היתר, לשלם למבקש סך של 256,793 ש"ח. פסק הבוררות הוקרא לצדדים יומיים לאחר שנחתם (ביום 19.2.10), ובמועד זה מסר המשיב למבקש המחאה על סך 105,000 ש"ח. המבקש הפקיד את ההמחאה וזו חזרה מהסיבה "חשבון מוגבל", ומכאן הבקשה לאישור פסק הבוררות, שהוגשה ביום 26.8.10, ונתמכה בתצהיר המבקש. 

3.       המשיב מצידו, הגיש ביום 21.11.10 בקשה לביטול פסק הבוררות, שנתמכה בתצהירו.

א.      כטענה מקדמית טען המשיב לחוסר סמכותו של בית משפט זה לדון בבקשה לאישור פסק הבוררות, משום שהדיון התנהל בכפר חוסאן שנמצא בשטחי הרשות הפלסטינית. המשיב טען גם טענת פורום בלתי נאות וכן טען להשתק מצידו של המבקש שהגיש את ההמחאה שחוללה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בבית לחם.

ב.       לגופו של עניין טוען המשיב כי הוא מעולם לא נתן הסכמתו לקיום הליך בוררות כי אם להליך גישור בלבד, הוא לא חתם על מה שנחזה להיות "הסכם הבוררות" שצורף לבקשת המבקש, והחתימה שם היא חתימתו של אחיו של המשיב שלכאורה חתם בשמו אך לא היה מוסמך לעשות כן. עוד טען, כי המחלוקת הכספית הינה בינו לבין חברה שבניהולו של המבקש, ולפיכך אין לו יריבות עם המבקש עצמו, וצוין כי בבית משפט השלום בירושלים מתנהלת תביעה כספית שהגישה החברה וחברה נוספת נגד המבקש. המשיב הוסיף וטען, כי לא היה לו יומו לפני הבוררים, ואלה נתנו את פסק הבוררות מבלי שהיה נוכח בדיונים ומבלי שטען טענותיו והביא ראיותיו.

ג.        המשיב טוען עוד, כי לאחר שניתן פסק הבוררות פנה יחד עם אחיו לבוררים, שטח את טענותיו והציג להם חשבונות חדשים שהגיעו לידיו, וביקש מהם לקבוע פגישה נוספת לדיון במסמכים החדשים. הבוררים סירבו לקיום הפגישה, אך ביום 7.9.10 ערכו פרוטוקול בו הבהירו כי פסק הבוררות אינו כולל ואין לו כל נגיעה לעניין החשבונות החדשים שהמציא המשיב.

ד.       המשיב סומך את בקשתו לביטול פסק הבוררות על עילות שונות הקבועות בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), ובין היתר, כי "לא היה הסכם בוררות בר-תוקף" (סעיף 24(1) לחוק); כי ה"בוררים" חרגו מסמכותם (סעיף 24(3) לחוק); וכי "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד." (סעיף 24(10) לחוק).

4.       המבקש הגיש תשובתו לבקשה לביטול פסק הבוררות ובה דחה את טענות המשיב אחת לאחת בפירוט רב. לתשובתו צירף את תצהירו וכן תצהיר של העד סמיח אל ערוג' (להלן: "סמיח"), שעל פי הטענה נכח בעת החתימה על הסכם הבוררות, וראה בעיניו כי המשיב הוא שחתם עליו, ולא אחיו.

5.       בדיון שנערך ביום 26.6.11 ומשלא השכילו הצדדים להגיע לפשרה, נחקרו המבקש וסמיח על תצהיריהם. ב"כ המבקש ויתר על חקירתו של המשיב. ב"כ הצדדים שבו על עיקרי טענותיהם והגיעה העת להכרעה.

 6.        אקדים ואציין, כי במהלך הדיון חזר בו ב"כ המשיב מטענתו בדבר חוסר סמכותו של בית משפט זה לדון בבקשות, וזאת בין היתר נוכח החלטתו של כב' השופט י' דנציגר ברע"א 3051/11 גאבר נ' אחמד (לא פורסם, 16.6.11). מטעמים דומים סבורני כי גם אין ממש בטענת המשיב בדבר פורום לא נאות ובדבר השתק, ובעניין זה מקובלים עליי נימוקיו של המבקש בתשובתו לבקשה.

משנדחו טענותיו המקדמיות של המשיב אעבור לדון בטענות גופן.

 7.      לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב ובעל-פה מצאתי כי דין בקשתו של המשיב להידחות.

8.         אשר לטענה בדבר העדר קיומו של הסכם בוררות בר תוקף. המשיב תמך טענה זו בתצהירו, וב"כ המבקש ויתר על חקירתו של המשיב. במצב דברים זה הכלל הוא, כי ניתן לראות בעובדות כפי שהן מפורשות בתצהיר כעובדות שאין חולקים עליהן (יעקב קדמי על הראיות חלק שני (תש"ע-2009), בעמ' 931-932; ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז(3) 846, 850 (1993)). ברם, במקרה דנן, אין תחולה לכלל, משום שהמבקש הגיש תצהיר מטעמו שמתייחס לתצהירו של המשיב וסותר את האמור בו (השוו: ע"א 7303/01 עסאף נ' מינהל מקרקעי ישראל, מדינת ישראל (לא פורסם, 5.3.03), פסקה 14 לפסק הדין). המבקש ציין במפורש בתצהירו כי הוא ועדים מכובדים נוספים נכחו וראו שהמשיב חתם על הסכם הבוררות (סעיף 9 לתצהירו המשלים של המבקש). ב"כ המשיב לא חקר את המבקש בנקודה זו.

כאמור, לתמיכה בגרסתו צירף המבקש לתשובתו גם את תצהיר של העד סמיח, בו הצהיר כי "ראיתי במו עיניי את ... (המבקש) עת חתם על הסכם הבוררות מרצונו החופשי ולאחר שהבין את תוכנו של המסמך ולאחר שחברי הוועדה הסבירו לו את מהות הליך הבוררות" (סעיף 3 לתצהיר סמיח). ואולם בחקירתו התברר כי שונים הם פני הדברים - הוא לא "דקדק" בשאלה מי חתם על הסכם הבוררות והוא לא בטוח מי חתם- האם המשיב או אחיו (פר' עמ' 3, ש' 9-18).

נציין לחובתו של המשיב, כי הינו טוען אמנם כי אחיו הוא שחתם בשמו, מבלי שהיתה לו סמכות לעשות כן, ואולם למרות זאת לא טרח לצרף לבקשתו את תצהירו של אחיו לנושא זה, והדבר אומר דרשני.

וגם זאת. מהמסמכים עולה, והמשיב לא חלק על כך, כי עובר לישיבת הבוררות הראשונה בה נחתם הסכם הבוררות הפקיד המשיב בידי הבוררים המחאה, ולאחר מתן הפסק מולא בה סך של 105,000 ש"ח על חשבון החוב שנפסק. התנהגות זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתו של המשיב כי הסכים להליך גישור בלבד. כמו כן, כעולה מצילום ההמחאה שצורף לבקשת המבקש, המדובר בהמחאה שניתנה מחשבון הבנק האישי של המשיב, ולא בהמחאה של חברה כלשהי, וגם בכך יש כדי לדחות את טענות המשיב.

נציין עוד, כי גם לאחר שקיבל המשיב לידיו את פסק הבוררות, ביום 19.2.10, לא פנה המשיב בבקשה לביטול הפסק, ותחת זאת פנה לבוררים וביקש מהם לתקן את פסקם. גם בכך הראה המשיב את הסכמתו המשתמעת לקיום הליך הבוררות.

לאחר שעיינתי בהסכם הבוררות ובחתימות המתנוססות עליו ונתתי דעתי לעדויות ולמסמכים שלפניי ולטענות הצדדים הנני קובע כי המשיב אכן חתום על הסכם הבוררות.

למען הזהירות אוסיף, כי ככל שחתימתו של המשיב לא מתנוססת על פסק הבוררות, אם אמנם כך הדבר וכאמור איני סבור כך, יש לראות באי זימון המשיב את אחיו לתמיכה בגירסתו כפועלת לרעתו, וכך יש לראות גם בהפקדת השיק מחשבונו האישי בידי הבוררים ורישום הסכום של 105,000 ש"ח ובאי ביטולו לאלתר, כמו גם באי פניה מידית לבית המשפט בסמוך לאחר מתן פסק הבוררות לביטול הפסק, משום הסכמה והשלמה עימו (ראה והשווה: רע"א 8465/10 רוטנברג נ' צינמון הכהן (לא פורסם, החלטת כב' השופט י' דנציגר מיום 16.12.10 והאסמכתאות שם). כן יש לציין את פנייתו של המשיב עצמו לבוררים לאחר מתן פסק הבוררות תוך הצגת מסמכים נוספים, ואם אמנם סבר כי אינו צד לבוררות מדוע פנה אל הבוררים והגיש להם מסמכים לעניין חיובים שונים ומבלי לטעון כי אינו מכיר בהם כבוררים בעניינו?!